בפס"ד היומי אציג בפניכם שתי דוגמאות לכך שלא תמיד כושר מקנה אושר:
בפס"ד הראשון (ת"ק 9504-07-08, סייג נ' פורמה קלאב חדרה בע"מ ואח') מסופר על גברת סייג.
אישה בת 52 אשר לראשונה בחייה החלה באימון בחדר כושר.
בביקורה השני במכון עלתה על ההליכון וביקשה שהמדריך יהיה צמוד אליה.
תוך כדי הליכה כשלה גב' סייג ברגלה הימנית וייצבה את עצמה בידיות האחיזה בצדדים תוך כדי שהיא מביטה לצדדים ומחפשת את המדריך בעיניה.
לפתע, הגיח המדריך מאחור ומבלי ששמה לב עצר את המכשיר.
עצירה זו גרמה לה לסיבוב באגן והסבה לה כאב חזק, אשר גרר את פינויה לבית חולים ומכאן התביעה.
הנתבעת טענה כי גב' סייג שוחחה במכשיר הטלפון שלה תוך כדי האימון על ההליכון ובשל כך ארע מה שארע.
מנגד טענה גב' סייג כי לא עשתה כן, אך אפילו אם עשתה כן היה על המדריך להפסיק אותה מהתנהגות רשלנית זו.
(טענה שאני אישית לא אוהב, האם אין אבותיה אכלו מפרי עץ הדעת?! מבלי הוראותיו של המדריך אינה יודעת מה טוב ומה לא?!)
"פעולתו הפתאומית והבלתי צפויה מבחינת התובעת, של המדריך, שהגיע מאחוריה, אף שנעשתה מבחינתו לשם מטרה טובה, היא זו שגרמה לנזק לגופה של התובעת, ועל פי עדותה שהינה הראיה היחידה לעובדות האירוע, לא היה שום צורך בהתערבות כזו של המדריך שכן היא הצליחה להתגבר בעצמה על המעידה והייתה יכולה להקטין את המהירות באופן הדרגתי ובטוח".
(הרי לפני כמה רגעים אמרה שעל המדריך להפסיק אותה ובמילים אחרות היא סומכת על מעשיו, אז משעשה כן הוא לא בסדר?)
בסופו של יום התוצאה היא שהתובעת זכתה בתביעתה.
לצורך בחינת המקרה נעיין בחוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) תשנ "ד – 1994
סעיף 3 (א) לחוק מכוני כושר מחייב נוכחות "...מדריך המלמד את דרכי ההפעלה של המכשירים שבו ומפקח על המתאמנים בו....".
במקרה דנן, אנו למדים מפס"ד כי מדובר בפעם השניה של גב' סייג במכון הכושר.
משמע, שהמכון היה אמור ללמד אותה בפעם הראשונה כיצד לתפעל ולנהוג במכשירים.
המדריך אכן פיקח על גב' סייג, והעובדה היא שהוא ניגש לעזרתה במהירות (נראה כך לפחות).
הרי, כוונת הסעיף אינה שיהיה מדריך צמוד לכל מתאמן, שכן, זהו דבר לא הגיוני ובטח שלא כלכלי.
נכון שגב' סייג ביקשה שהמדריך יהיה צמוד אליה, אך, זה לאו דווקא הדבר אשר היה מציל אותה מהנזק האמור, וכבר ראינו שברגע שהופיע ובעקבות פעולתו נגרם הנזק.
לפעמים עדיף פשוט לסמוך על עצמך ולהרגיש את הגוף ולפעול לפי יכולתו.
רפואה שלמה, הכי חשוב הבריאות!
הפס"ד השני (ת"ק 1089/01, בשמת גולדה נ' אבי אלקיים) מספר על גב' גולדה אשר מזה שלושה חודשים התאמנה על מכשיר מסויים בחדר הכושר בבעלות הנתבע.
מזה שלושה חודשים מתאמנת גב' גולדה על מכשיר מסויים ללא כל בעיה, אך, פעם אחת,כעבור שלושה חודשים של יחסים נפלאים החליט המכשיר לקפץ לעינה של התובעת ולשבור את משקפיה.
גב' גולדה ציינה כי גם בעת המקרה נשוא התביעה "התנהג" המכשיר כרגיל ואף עובדה זו לא מנעה ממנה להגיש את התביעה הנדונה.
וכל זאת למרות שלא נטענה או הוכחה רשלנות מצד הנתבע.
בנוסף,במקרה דנן התברר כי פוליסת הביטוח של המכון לא מכסה נזקי רכוש אשר לא קרו ברשלנות המבוטח ו/או עובדיו.
לאור האמור לעיל התביעה נדחתה ונפסקו הוצאות ע"ס 1,500 ש"ח לטובת נתבע.
לסיכום:
אין אני בא לומר לא לעשות ספורט, ההיפך הוא הנכון.
לרוץ על ההליכון (ככל שגופך מאפשר וכל עוד אין מניעה בריאותית) זה מומלץ, אבל, לרוץ לתבוע זה לא תמיד הדבר הנכון לעשות.
מנוי בחדר כושר מקנה את הזכות להתעמל תחת פיקוח מדריך אך לא תמיד מקנה משקפיים חדשות.
אשמח לשמוע מה דעתכם...
