כל עו״ד זוכר היטב את הסבל הנורא הכרוך בלימוד ושינון החומר לבחינות לשכת עורכי הדין.
לא מספיק לצלוח את התואר על מבחניו, עבודותיו ומטלותיה השונות, אלא יש צורך בקיום תקופת התמחות של שנה ולאחריה מגיע המבחן המדובר.
מבחן זה מורכב מ100 שאלות רב ברירתיות אשר מתוך הברירות יש לסמן את ״התשובה הנכונה ביותר״ (משמע, יש יותר מתשובה אחת נכונה).
לא בכדי הדבר מצויין כך, כל ארבעת הברירות נכונות, אך, יש לציין את זו הנכונה ביותר.
ציון העובר בבחינה הינו 65.
חשוב לציין שגם אלו שעברו בציון 65 ומעלה לא הסתיימה מסכת הייסורים אלא יש עוד לצלוח מבחן בעל פה.
בפס״ד היומי בגץ 10455/02, אמיר נ׳ לשכת עורכי הדין מסופר על 9 נבחנים אשר לא שפר מזלם וסיימו את הבחינה בציון 64 (נקודה פחות מהנדרש).
אל תטעו, העובדה שסיימו את המבחן בציון שאינו עובר לא מעידה על כשרונם המשפטי.
שכן, בבחינות הלשכה נשאלות שאלות אותן מרבית מעורכי הדין המורשים ואף שופטים לא היו יודעים לפתור.
מדובר על בחינה הבוחנת יכולת שינון ותו לא.
לדוגמא: למה עורך דין צריך לדעת באיזה חודש עברי יתקיימו הבחירות?! (חודש חשוון דרך אגב).
ויפים לעניין זה דברי השופטת בפסד הנ״ל: פבחינת ההתמחות דורשת מן הנבחנים להעמיס על זיכרונם חומר רב היקף, שחלק ניכר מתוכו טכני, שבחיי המעשה גם עורכי־דין מנוסים דולים אותו מן הכתובים. מתכונת זו מחייבת הגדרה ברורה של נושאי הבחינה ומתן פירוש דווקני לנושאים שהגדרתם עמומה. אשר־על־כן אין מקום לכלול בגדר פרשנות המונח ״סדרי הדין במשפטים
פליליים״ גם את דיני המעצר והחיפוש, עם כל חשיבותם של אלו).
העותרים ביססו את עתירתם על כך שהשאלות שנשאלו ואותן הם מבקשים לפסול (דיני מעצר וחיפוש) לא נכללו ברשימת החומרים אותם צריך ללמוד למבחן.
בסופו של דבר העתירה נתקבלה.
אין ספק שהעותרים עשו עבודתם נאמנה וראויים לשמש כעורכי דין וכראיה לכך ניתן להביא את קבלת עתירתם לבג״ץ.
יש הרבה שישננו ויצליחו, אך הפרקטיקה היא הדבר האמיתי, במבחן המעשי הם עברו וכתוצאה מכך גם במבחן בכתב.
